היום שבו היא אהבה אותי

היום שבו היא אהבה אותי הוא רומן אוטוביוגרפי יוצא דופן, הכתוב כולו כמכתב ארוך לאישה אהובה ובלתי מושגת, שכבר איננה בין החיים. המספר, יוסף, התאהב בבת קיבוצו הצעירה ממנו בשנתיים כשהיה נער בן שש-עשרה,ודבק באהבתו אליה במשך יותר מחמישים שנה. היא נישאה לאחֵר וגם הוא הקים בית ומשפחה, ועם זאת, אהבתו אליה לא שככה. באוזניה המדומיינות הוא מתאר איך נכרכה נפשו בנפשה ואיך נותרה אהבתו כלפיה מוחשית וחיונית,עד שנעשתה כמעט לאיבר מאיברי גופו.

היום שבו היא אהבה אותי, ספר הביכורים של יוסף חרמוני (יליד 1942),הוא שיר אהבה לחיים; וידוי נרגש ובה-בעת מחקר דקדקני על רגעי האושר והסבל שמביאה איתה ההתאהבות. דרך תיאורים מפורטים של מצבים והתרחשויות מחייו, מבקש המספר להתגבר על תעתועי הזמן והזיכרון, לפרק את רגשותיו למרכיביהם הזעירים ביותר,ולבחון את הכוח הטמון באהבה, המאפשר לה לחמוק מגבולות ההיגיון ולגבור על ההבחנות הברורות שבין חיים למוות.

חרמוני ניחן בהומור עצמי, שמוהל את הרגש העולה על גדותיו באירוניה דקה. לשונו עשירה ופיוטית,ועם זאת דיבורית, גמישה ועכשווית מאוד. לסיפור האהבה וחקירתה, העומדים במוקד היצירה, נוספת גם עלילת משנה; טלנובלה, כהגדרתו המחויכת של המספר, שבהאהבות חד-צדדיות רוקמות בהצטרפן זו לזו רשת צפופה של אכזבות, תקוות ואפשרויות בלתי-אפשריות.