לא רואים עליה

נא להכיר: מאשה פרץ, צעירה פרועה ודעתנית מנתיבות, ובעברה בת אולפנה מגוש קטיף. היא אמנם לא חובבת סדר והגדרות, אבל הגדרה אחת שהוצמדה לה היא מתקשה להשיל מעליה: בעלת הפרעה דו-קוטבית.

כשהיא כבר מתקרבת לגיל שלושים, לאחר התקף מאני, מאשה מאושפזת במוסד לבריאות הנפש "עלי שלווה", שאותו היא מכנה בשם "עברה וזעם". שם מטפל בה הפסיכיאטר המכונה בפיה דוקטור יוהן, איתו היא עוברת טיפול פסיכותרפי, שישלים את הטיפול התרופתי והטיפול בנזעי חשמל שהיא מקבלת.

דוקטור יוהן מנסה, כמו חוקר שמדובב פושע, להתחקות אחר סיפור חייה של מאשה, והיא מדברת הרבה, אך רק סיפור אחד היא לא מוכנה לספר. היא מעשירה את דוקטור יוהן בידע על חוקרי הקוטב הצפוני והדרומי, שוטחת בפניו תיאוריות שונות ומשונות שפיתחה, מפטפטת על גברים ולוקחת אותו למסע בין עצב לשמחה. ובכל אותו זמן היא ממשיכה להימנע מלספר את הסיפור שיוהן רוצה לשמוע.

מפגש אקראי עם אדם מפתיע במגרש חניה בבאר שבע, מאלץ את מאשה להתמודד עם מצבה ועם עברה, לספר את הסיפור האחד ההוא, ואולי גם לגלות את כוחה הגואל של האהבה ואת הכוחות שיש בה-עצמה.

"לא רואים עליה", הוא רומן צבעוני וסוחף שבמרכזו גיבורה חד-פעמית, מרתקת ומלאת סתירות. מאשה מגוללת את סיפור התבגרותה, וחושפת את עולמה העשיר, שבו הכאב וחדוות החיים מתנהלים במשמרות: עולם שבו העצב מאיים לבלוע אותה לפרקים, ופעמים אחרות התשוקה, השמחה וההזיות שולטות בה.

"לא רואים עליה" הוא ספרה התשיעי של גלית דהן קרליבך. בסיועה של מאשה פרץ, דהן קרליבך איננה מהססת לשחוט פרות קדושות ולנפץ סטיגמות. כתב היד לספר זכה בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם על שם אהרון אשמן.