המדריך התימני לכתיבת אגדות

וספר זה הוא בכורי פטר ידי וגם קרבן נדבתי כמאמר המשורר ולד ימיר פר ופעוט שה תמורתו. והספר באר יבאר היטב את שלושים ושנים החלקים הם יסוד מלאכת האגדה וגם מביא משל לאגדה השלמה למען יבין הקורא את מלאכת הכתיבה דבורה על אופניה.

למה הביאו את האתיופים לישראל, כדי שיהיו חלקי חילוף לתימנים, מאז הפציע השחר הלבן על ההיסטוריה טבני האדם כתבו לאורו את עצמם על קירות מערות ובתוך דפי ספרים, זקוק כל עם השב להיבנות בארצו לקבוצת אנשים קטנה, שבעצם זהותה הנקובה תמחק את דמויותיהם של בניה הסובלים בחיוך קל מוראות גורל ואדם, זרקורי אפלה נעימים לעין ולאוזן בעצם נוכחותם, צללים שחורים, מחייכים, נכנעים, שגם במריים הרי הם כגלי הים המורדים בחוף, עוברים בחטף את הגבול ונסוגים מיד מאימת האדמה, משתעשעים בתעריפי העונש כילד המתחטא בחיק אביו, כל עם מתחדש-רוחנית צריך לצללים שיארבו לו בשוליו, שיציירו את דמותו, בונים בקתותיהם ואוהליהם, אוהלי הדודים התמימים מתימן, מאתיופיה, אוהלי הבדווים ממדבר פארן הזועמים בשחור יריעותיהם, אוהלי הדודים האינדיאנים מהגבעות השחורות, אוהלי כושן, אוהלי בשר ודם, אוהלי האבות השחורים, אוהלים בהם יארחו את ילדי הגורל הלבן שתעו אליהם מתוך ערי הדמים, יונים בודדות בתוך להקות עורבים שחורים, ילדי הנוגה שברצונם לשכוח עצמם ישכיחו את נותני המחסה, ימחקו אותם בידיהם קורנות האור.