הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח

שלומית ויונתן החליטו לעשות את זה ולשים את עצמם במקום הראשון. הם יסתדרו ויהיה בסדר. כל כך הרבה עוד מחכה להתגשם להם יחד: ארוחות ערב קטנות, נסיעות למשתלה בשבת, חופשות בסיני, פרקי אצבעות שילטפו גב חשוף מוקדם בבוקר במיטה. העתיד שלהם פתוח ויהיו להם חיים חדשים.

כששלומית הכירה את יונתן היא מכרה ספרים והוא כתב אותם. החיים הזוגיים שלה הלכו והתמעטו, אף על פי שעומר בעלה הוא בחור חמוד, טוב לכלבים ולחתולים, חבר טוב לחברים שלו, חרוץ ועובד קשה. החיים המשפחתיים של יונתן היו נינוחים, יציבים ומקסימים כמו אשתו אורנת.

אבל עכשיו הם טווים לעצמם סיפור חדש. משהו משלהם. שייקח אותם מהחיים הרגילים שלהם. עכשיו נדמה גם שהחרדות הכי איומות מסוגלות להתגשם, ושהכישלונות הכי גדולים נמצאים בהישג יד. המתנה המופלאה, החד-פעמית, שהיא החיים, ממתינה שהם יעשו איתה משהו, והם מנסים.

הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח הוא סיפור אהבה מתוק ומר, הכתוב במיומנות וברגישות, בחמלה ובהומור, על אהבה של אמצע החיים, אפשרית ובד בבד בלתי-מושגת. זהו סיפור על אנשים שעושים כמיטב יכולתם באומץ ובצעד כושל, בתשוקה ובטמטום, כדי לגעת או להיקשר.

זוהי יצירת הביכורים בפרוזה של לילך וולך, פובליציסטית ועיתונאית, ילידת 1977, המתגוררת בתל אביב.