הדיירים של מונבלום

ניו יורק, סוף שנות החמישים. נורמן מונבלום, יהודי חולמני בן שלושים ושלוש, בזבז את כל כספי הירושה שלו על שנים רבות של לימודי סרק בשלל תחומים. בלית ברירה הוא מתחיל לעבוד כגובה שכר הדירה אצל אחיו איש הנדל"ן, שבבעלותו ארבעה בניינים מתפוררים במנהטן. בודד, מנותק מרגשותיו ואדיש לסביבותיו, הוא עובר מדירה לדירה ונחשף בעל כורחו לגלריית דמויות תיאטרליות, נוגעות ללב, מצחיקות ופיוטיות. הדיירים, המתוארים ביד אמן, פותחים בפני מונבלום את סגור לבם ומכניסים אותו אל חייהם. אט-אט נקשרת נפשו בנפשותיהם, שריונו נסדק, והוא פותח בניסיון גרוטסקי אך הירואי לתיקון עולם.
אדוארד לואיס וולאנט (1962-1926) נולד בניו הייבן, קונטיקט. עד מותו משבץ, בגיל 36 בלבד, הספיק לכתוב ארבעה רומנים יפהפיים, וזכה להכרה כאחד הסופרים המבריקים בקבוצת הסופרים היהודיים האמריקאיים הגדולים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שנמנו עימה סול בלו, ברנרד מלמוד, נורמן מיילר ופיליפ רות. "הדיירים של מונבלום", הקומי והאופטימי מבין ספריו, ראה אור לראשונה בשנת 1963, לאחר מותו, ובשנת 2003 יצא מחדש בסדרת המופת של NYRB. זהו תרגומו הראשון לעברית.
"מפגן יכולת קומית מעורר השתאות."
New York Review of Books