עם, מאכל מלכים

"מעשה בשני בסיסים סמוכים. האחד יחידת אספקת מזון, שחייליה הירודים בכושרם מעבירים את עיתותיהם בבהייה, בסכסוכים, בהזיה ובהתגרות, וסמוך אליהם יחידת שריון, שכולה דריכות, לכידות, משמעת והכרת הייעוד. מלחמת בזק פורצת לפתע וממיטה קץ טרגי על היחידה האחת. אבל בה בשעה נמנעת פריצת המלחמה על ידי יחידת האספקה, באמצעות מסמך סודי דמיוני המתגלגל לידיהם.

"זהו משל בוטה ומורכב על היחס שבין ההיסטוריה הלאומית והרשמית לתחושת הקיום האנושי. האחת מנסחת את העבר, ממש כשם שהיא מעצבת את העתיד, באמצעות גיוס הפרט למערכות נורמות קולקטיביות. תחושת הקיום האנושי, לעומת זאת, מעמידה היסטוריה בלתי־רשמית, באמצעות אינספור נתונים פרטיים של כאב, אהבה, אלימות וחירות, נתונים שאינם מתיישבים זה עם זה ובכל זאת מהווים משקל שכנגד להיסטוריה הרשמית.

"בעמודי הרומן רחב היריעה מאפיין לאור את הצמרמורת על כל גווניה ובני גווניה, ויוצר מסכת קשה ותובענית, המטלטלת את הקורא בין בוטות לעידון, אינטלקטואליות לחושיות, בין טרגיות לגרוטסקה קומית, ריאליות לפנטסיה ובין האפשרי למופרך. הקורא עשוי להתפעם, לצחוק, להתקומם ואף להידחות,

אך בשום מקום אין הוא יכול להישאר שווה נפש."

(מנימוקי השופטים לפרס הספרות העברית לשנת תשנ"ד, שהוענק לעם, מאכל מלכים)

"ספר כזה רואה אור, אם אנחנו בני מזל, פעם בעשור." (אברהם בלבן)

"לאור מפרט ומסכם את חוויית היסוד הישראלית של השירות הצבאי."

(אריאל הירשפלד)

"יצירת ספרות גדולה ורחבה, עמוקה ורבת־משמעות." (בתיה גור)

"עם, מאכל מלכים הוא הספר החתרני ביותר מבחינה אידיאולוגית ופוליטית שקראתי בשפה העברית, למרות שאיננו פלקט פוליטי. הדמויות המאכלסות אותו חיות ונושמות. [...] לאור כתב המנון לחייל הפשוט, שלא קראתי כדוגמתו מאז מעתה ועד עולם של ג'יימס ג'ונס." (חיים ברעם)

יצחק לאור הוא סופר, משורר, מחזאי ופובליציסט, יליד 1948 . מן הכותבים הבולטים והחשובים בישראל.

מהדורה חגיגית זו של עם, מאכל מלכים רואה אור לרגל ציון עשרים שנה לפרסומו.