הומר ולנגלי

האחים הומר ולנגלי קולייר חיים בבדידות בניו יורק, בבית בעל עבר מפואר בשדרה החמישית. הומר, המספר, הוא עיוור בעל אינטואיציות חזקות, פסנתרן שהמוזיקה משמשת לו עוגן כמעט יחיד בחייו; לנגלי לקה בשיגעון - או שמא בגדלות - כתוצאה מפגיעת גז חרדל במלחמת העולם הראשונה. האחים - שדוקטורוב יצר בהשראת דמויות אמיתיות אשר על שמן קרויה תסמונת הצברנות הכפייתית, תסמונת קולייר - מלקטים מרחובות העיר חפצים שעשויים לדעתם להיות להם למועיל, ואוגרים עיתונים יומיים לצורך תחקיר עבור העיתון הנבואי ל עת שלנגלי שואף להוציא לאור. ועם זאת משתקפים אירועי המאה העשרים בחייהם. כי אף ששני האחים אינם רוצים אלא לעצור את העולם על סף דלתם, ההיסטוריה כמו חודרת לביתם הכאוטי בדמויותיהם של מהגרים, זונות, נשות חברה, סוכנים של הממשלה, גנגסטרים ונגני ג'ז. וכך נטענים חיי ההסתגרות שלהם בביתם בתלאות מאבקם לשרוד ולהקנות משמעות ואהבה לחייהם.

"במובן מסויים אני רואה בהומר ולנגלי רומן מסע: שני אנשים שעושים דרכם יחד ועוברים הרפתקאות משותפות, אף שבעצם אינם יוצאים כמעט מהבית. בזכות האספנות שלהם הם בעיני אוצרים של חייהם ושל זמנם, וביתם הוא מוזיאון החיים של כולנו. שני אחים שבחרו להתנתק מן הציוויליזציה וגררו בעקבותיהם את העולם"
- א.ל. דוקטורוב