אלנבי

עלילתו הדרמתית והמסועפת של הרומן אלנבי אורגת יחד שלושה סיפורי אהבה עזים, פרועים לעיתים, לא לגמרי אפשריים, לא תמיד מפוענחים.
הם צומחים סביב מועדון ברחוב אלנבי שהוא מיקרוקוסמוס של השוליים בישראל של שנות ה-2000. שוליים צבעוניים, רוויי מיניות, אלימים, אבל גם מלאי חיים.

אירוע בודד של מכות במועדון - גבר צעיר מכה נערה - סוחף אל תוכו את כל מי שעובר לידו: בעלי המועדון, בריונים של חברת אבטחה, שוטרי סיור, חרדים שמפעילים בינגו בתחנה המרכזית, חשפניות ממועדון ברחוב סלמה, ורבים אחרים. זה כור ההיתוך הישראלי בזעיר אנפין.

בעברית חדה וחותכת, בעין ריאליסטית ונטולת סנטימנטליות, משרטט גדי טאוב גלריה רחבה של דמויות מורכבות, על הקשרים וקשרי הקשרים ביניהן. מתוך היכרות אינטימית עם עולם השוליים הזה פורש הרומן תמונה פנורמית עשירה וחיה של מרקם חיים שלם הרוחש מתחת לאפה של תל-אביב הבורגנית. זה דיוקן כובש, אנושי - מחריד לעיתים, אבל גם נוגע ללב - של תל-אביב הסמויה מן העין.

בתוך כך מעלה הספר גם שאלות על המפגשים המסעירים, המטלטלים, שמזמנת חברת המהגרים המסובכת של ישראל, על גבריות, על נשיות, על אהבה ועל נחמה.

קובץ סיפוריו של גדי טאוב מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב (הספריה החדשה, 1992) זכה להצלחה רבה ולשבחי הביקורת. טאוב הוא מחברם של ספרי ילדים ונוער, ביניהם האריה שחשב שהוא פחדן (ידיעות ספרים, 2007), וכן של ספרי עיון אחדים, בהם המרד השפוף (הקיבוץ המאוחד, 1997) והמתנחלים (ידיעות ספרים, 2007). בקרוב יראו אור שני כרכים של מסות מפרי עטו, נגד בדידות - רשמים ונגד בדידות - מחשבות.
אלנבי הוא הרומן הראשון של טאוב, ובו הוא מגיע להישג ספרותי יוצא דופן.

גדי טאוב הוא סופר, עיתונאי והיסטוריון המתמחה בלימודי ארצות הברית. הוא מלמד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג לתקשורת ובבית-הספר למדיניות ציבורית.