מועלם, אהובי

"… באותו ערב הטלוויזיה דלקה, והתמונות של הרס החיים הנורא נכנסו לתוך הבית שלנו בכל עוצמתן, מלוות במילים שהיו דלות ומעטות מכדי לתאר את האסון. 24 שעות ברציפות שידר המכשיר שוב ושוב את הידיעה הנוראה מכל - 73 חיילים, ואהובי ביניהם, התרסקו בתוך כלי המתכת הענקיים - אל מותם…""… התחלתי לכתוב מכתבים לאישי, שבאמת חי עדיין בתוכי. תחילה כתבתי בכל יום. בהמשך נהיו מרווחים בין מכתב למכתב, כי מה הטעם - אף פעם לא קיבלתי תשובה. אחר-כך כתבתי רק בעת אירועים חשובים, ובליל יציאת צה"ל מלבנון, ב- 23.5.2002, הכל נגמר… אני, שראיתי את בופור מתפוצץ, הרגשתי שמשהו מת גם ביכולת שלי לכתוב למועלם.קודם לכן, אפשר היה לדמיין שבעצם אנו ממשיכים בחיים רגילים - ומועלם בטח יבוא מחר… בשבת… בחופש, אז צריך לכתוב ולשמור אותו בעניינים כדי לא לשכוח דבר, אבל עתה, מהבופור המתפוצץ - משם אף אחד, אפילו מועלם לא יחזור…"מועלם, אהובי הוא קובץ של מכתבים שכתבה שולי, אשת מפקד גדוד הבופור בלבנון, לבעלה משה מועלם, אשר נפל ב אסון המסוקים בפברואר 97.שולי ו ומועלם באו מעולמות נפרדים: היא דתייה, אחות במקצועה, והוא חילוני, קצין בגולני. האהבה, שגברה על כל ההבדלים ועשתה אותם למשפחה, ממשיכה להתקיים גם לאחר שהמוות הפריד ביניהם דרך המכתבים. אלה הם מכתבים אותנטיים שנכתבו לאהובה לאחר מותו, במשך שלוש שנים ונותרו עד כה במגירה.המכתבים שקובצו כאן הם מכתבי אהבה וגעגועים המתארים בעדינות וברגישות פיסות מציאות מהחיים המשותפים של שולי מועלם ומהחיים שלאחר האובדן. לצד אופיים היומני והאישי, הם נוגעים במידה רבה בעולמו ובזכרונותיו של כל אחד מאיתנו בשנים האחרונות בישראל.