עד שהאצבעות יתחילו לדמם

ישיר, בוטה, חסר-פשרות, לועג לחיים מסודרים, מתפלש בקיא, שוביניסט-גברי. אך גם עדין, לירי, מלא-חמלה, אוהב-נשים. צ'רלס בוקובסקי (1920-1994), משורר הביבים והברים, מביא לנו בשורות קצרות וארוכות, בשירים ובסיפורים קצרים את אמריקה שאין בה חלום, אמריקה בה אנשים מכלים את ימיהם בעבודה קשה וללא-תכלית, שותים את עצמם בייאוש - 'מזדמנים מתחרמנים ומחרבנים'.

עוצמת שירת בוקובסקי נובעת מישירותה, פשטותה ואנושיותה. בוקובסקי משתמש באוצר מלים מוגבל, כותב את 'המלה המדוברת ממוסמרת לנייר'. שירתו היא מטונימית ונעדרת מטאפורות. שירתו של בוקובסקי הולמת בקורא ואינה מותירה אותו אדיש. בארה"ב התפרסמו למעלה מ-40 מספריו. ספר זה כולל את המיטב של שיריו, שנאספו מ-12 מספריו, וכן מספר סיפורים קצרים.

תרגומיה של דורית ויסמן לשירי בוקובסקי התפרסמו בעשור האחרון בכתבי עת לשירה ("הליקון", "שבו", "מאזנים") ובעתונות היומית וזכו לשבחים רבים. דורית ויסמן, משוררת, הצליחה להפוך, בתרגום-האהבה שלה, את חוויית הקריאה בספר זה לחוויה רבת-עוצמה גם בלשון העברית.

דורית ויסמן פירסמה שלושה ספרי שירה:

"נמר שואג נגדי", ספרית פועלים, 1993.

"לא יודעת דרך ילדה בשמלה", הוצאת תמוז, 1998. זכה בפרס טשרניחובסקי של אגודת הסופרים.

"הימים שביקרתי בבית המשוגעים", ספרית פועלים, 1999. זכה בפרס אוניברסיטת בן-גוריון, 1998 וכן בפרס יוספה וליאוניד אולשוונג 2000.

בדפוס נמצא ספרה הרביעי, "ומה מסמנים עצי הבאובב", הוצאת 'אבן-חושן'. הספר זכה בפרס ע"ש זבולון המר מטעם עירית ירושלים, 1998.