כתונת משחק

חיילת כותבת מכתב לסופר הנערץ עליה. היא משתפת אותו בפרטים אינטימיים ואף טרגיים מחייה. היא שנונה, נון שלנטית וגלוית לב. המכתבים שלה מעידים על כישרון ומעוררים את סקרנותו של הסופר, והוא נענה להצעתה וכותב לה, לשמחתה הרבה, מכתב תשובה. הקשר ביניהם נפרש על פני חודשים ארוכים, וכל אותו הזמן הסופר לא מעלה בדעתו שהוא מתכתב עם דמות בדויה, פרי המצאתה של יהלי, בחורה צעירה, שניהלה איתו כמה שבועות קודם לכן מערכת יחסים קצרה.
כתונת משחק הוא רומן חניכה העוסק בדיוקנה של האמנית כאישה מאוהבת. בחלקו הראשון נפרשת בפני הקוראים התרקמותה של מערכת יחסים ארוטית בין יהלי לבין המורה שלה לציור בתקופת לימודיה בתיכון. המורה הוא אסיר ציון לשעבר, המטיל ספק בחוקים ובנורמות החברתיות ומבקש להנחיל גם לתלמידתו חשיבה ביקורתית. בחלקו השני של הרומן מתוארת מערכת היחסים בין הסופר לבין בת דמותה הבדויה של יהלי. שני סיפורי האהבה הסבוכים הללו עם גברים בוגרים וסמכותיים, שהגיבורה כמהה להדרכתם ולאישורם, משמשים לה כפריזמה לחקירה עצמית נוקבת. למרות מרחק השנים בין שתי האהבות, נדמה כי הן מזינות ומשקפות זו את זו. ההשתוקקות העזה של יהלי לזכות בהכרה בכישרונותיה מצד אהוביה, מעמתת אותה עם השאלה האם ואיך להציב גבולות בינה לבין הסובבים אותה. כך למשל היא תוהה אם נכון לקטלג ולהוקיע את יחסיה הארוטיים עם המורה; היא מתחבטת גם בשאלה האם המכתבים הבדויים לסופר הם מעשה מכוער של הונאה או משחק לגיטימי ברגשותיו וברגשותיה; ובכלל, האם ניתן להתקרב לאנשים באמת, להבין אותם ולהיות מובנת על ידם.
תמי שני מציגה ברומן הביכורים שלה, כתונת משחק, דיוקן מורכב, אמין ושובה לב של נערה צעירה השואפת לממש את כוחות היצירה שלה ולפענח את זהותה. היא מוליכה את הגיבורה ברחובותיה של נתניה, מתחקה אחר יחסיה הטעונים עם הוריה, עם חברותיה לכיתה ועם אהוביה, ומתבוננת בתהליכי התבגרותה והפיכתה לאישה עצמאית. כתיבתה של שני עשירה, רהוטה ואירונית. היא נעה במיומנות בין משלבים שונים של דיבור ומחשבה, של דמיון וריאליה, ושוזרת פנטזיות פיוטיות והתבוננויות מפוכחות במציאות האינטימית וגם בזו החברתית והפוליטית.