הדייר מהקומה השנייה

בבניין דירות בן ארבע קומות, בעיר אשר יכולה להיות כל עיר בעולם, מתגורר גבר מתבודד – הוא המְספר נטול השם של הרומן המכשף " . הוא גר בקומה השנייה ונמנע מתקשורת עם שכניו, שכמוהו, "הדייר מהקומה השנייה", לא זוכים בסיפור לשם אלא לכינוי: "התאומות" "הדייר מדירת הגג", "האלמנה", "יו"ר ועד הבית". אף שאותו גבר זוכה להערכה רבה כמתרגם של יצירות ספרות, הוא מסתגר בעולמו וסולד מקשרים חברתיים אשר עוררו בו מאז ומתמיד אי-נוחות ומבוכה.
ואז, יום אחד, מגיעה לבניין דיירת חדשה, אֶמה שמה, בחורה מתולתלת וחייכנית שעברה מהכפר אל העיר, יחד עם אִמה חמורת הסבר. היא לוכדת אותו בחיוכה על מדרגות הכניסה לבניין, וכמה שעות לאחר מכן מבקשת להתקלח בדירתו – והוא נענה לה. מאותו רגע משתנים חייו, אלא שהססנותו ופחדיו לא מאפשרים לו לפרוץ את עולמו המסוגר, והוא נאלץ לראות כיצד אהובתו הסודית. אותה אישה יחידה שמצליחה לפוגג באחת את אי-הנוחות מחייו(, מנהלת קשרי אהבה הרסניים עם גברים אחרים. עד לרגע שהוא מחליט לעשות מעשה.

"הדייר מהקומה השנייה", רומן הביכורים של עפי גור-ארי, הוא משל אקזיסטנציאליסטי שכמו נכתב בהשראת האמירה הידועה של ז'אן- פול סארטר, "הגיהינום הוא הזולת". בכתיבה מדודה ומדויקת, שמלוּוָה בקריצות ספרותיות וציטוטים מיצירות מופת של סארטר, אלבר קאמי, ולדימיר נבוקוב ואחרים, צולל הרומן אל תוך עולמו המסויט של גבר בודד, אשר מחליט לכתוב, מתחילתו ועד סופו, את וידויו. לכאורה, זהו סיפור פשוט על אהבה ורצח. למעשה, זהו סיפור מורכב ואפל שעוסק בבדידות קיומית, בקשרים הסבוכים שבין מילים למציאות ובתחושת הזרות שבבסיס הקיום האנושי.