חיסול הקאסטות

"חיסול הקאסטות" הוא טקסט של נאום שלא נישא והפך למניפסט פוליטי מהחשובים בהודו. מחברו, ד״ר בהימראו ראמג׳י אמבדקר (1956-1891), בן לקאסטת מָהָאר האסורה בנגיעה ואחד המשפטנים המזהירים בדורו, היה שר המשפטים הראשון של הודו ועמד בראש הוועדה לניסוח החוקה. אמבדקר היה מבקרה החריף ביותר של שיטת הקאסטות המושרשת בהינדואיזם. בשונה מיריבו המר מהטמה גנדהי, שהכיר בפגמיה של השיטה אך העדיף אותה על שיטת המעמדות המערבית, הוא הטיף לחיסולה המוחלט, גם במחיר חיסולה של הדת ההינדואית שעליה ועל כתביה היא מתבססת. "בשביל הטמאים״, טען אמבדקר, ״ההינדואיזם הוא מרתף עינויים. לא תיתכן שיטה משפילה יותר של ארגון חברתי משיטת הקאסטות". הוא-עצמו היה נחוש להתנתק מההינדואיזם וב-1935 הכריז בוועידת המעמדות המדוכאים: ״לרוע מזלי נולדתי עם סטיגמה של טמא. אין זו אשמתי; אך לא אמות כהינדו, כי בשליטתי הדבר״. ב-1956, כמה חודשים לפני מותו, המיר את דתו לבודהיזם בטקס המוני במומבאי.

ב-1936 הוזמן אמבדקר לשאת דברים בכנס שנתי של קבוצה הינדואית רפורמיסטית. לאחר שקיבלו המארגנים את נאומו לעיון מוקדם, הם מצאו את תוכנו "בלתי'נסבל" וההזמנה בוטלה. בתגובה הדפיס אמבדקר על חשבונו 1,500 עותקים של נאומו. גנדהי תקף את הספר בסדרת מאמרים בעיתונו שבהם המשיך להצדיק את שיטת הקאסטות. אמבדקר לא נשאר חייב, הוא השיב למאמריו של גנדהי וצירף את ההתפלמסות ביניהם למהדורות הבאות של הספר, שבמהרה הפך לקלאסיקה.

״חיסול הקאסטות״ הוא מופת של כתיבה פוליטית שוחרת צדק וקדמה. זוהי כתיבה רדיקלית, נוקבת ומלומדת הפורשת בבהירות השקפת עולם מתקדמת על היחסים בין דת, חברה ומדינה. אף ששיטת הקאסטות העתיקה שאותה ביקש אמבדקר לחסל היא ייחודית מאין כמותה, עמדותיו הנחרצות בעד זכויות אדם וזכויות מיעוטים ונגד הדרה, אפליה ופריבילגיה הן אוניברסליות וצריכות להישמע בכל מקום.

למהדורה מוערת זו, הכוללת את הנוסח המלא של הנאום ואת הפולמוס בין גנדהי ואמבדקר, נוספה מסה ארוכה, כמעט ספר בפני עצמו, מאת הסופרת והפעילה החברתית ארונדהטי רוי. המסה, שכותרתה ״הדוקטור והקדוש״, תובעת להעריך מחדש את מקומם של אמבדקר וגנדהי בהיסטוריה לאור מצבה של החברה ההודית בימינו.