אופטימי

אופטימי הוא ספר זיכרונות ייחודי , שייקרא בנשימה עצורה על ידי כל מי שמתעניין בהיסטוריה של ישראל ובדילמות שבפניהן עמדה המדינה ועוד תמשיך לעמוד.

במשך כ-75 שנה, מאז הצטרפותו לאצ"ל בגיל 15; כלוחם ביחידת הקומנדו הראשונה בצה"ל, "שועלי שמשון", במלחמת תש"ח, כעורך השבועון האגדי "העולם הזה"; וכפעיל בזירה הפוליטית, מעורב אורי אבנרי באירועים הגורליים שעיצבו ומעצבים את פני הישוב והמדינה - כמשקיף מקרוב, כשותף ואף כמחולל חלק מהם. ספרו האוטוביוגרפי, אופטימי, הוא סיפור הרפתקאות שבמהלכו הכיר כמעט את כל האישים המרכזיים, אם כידיד ואם כיריב.

כעורך "העולם הזה" יצר אבנרי סגנון עיתונאי חדש - בלתי מפלגתי, תמציתי ושוטף, וסיקר את כל גוני החיים במדינה, מפוליטיקה ועד כלכלה, מספרות ואמנות ועד רכילות. "דופקים את השחורים", כותרת הסדרה שפרסם ב-1954 על אפליית המזרחים, נותרה אקטואלית ומכה גלים עד היום. "העולם הזה" היה כלי התקשורת הראשון שהעז לגלות לאזרחי המדינה מה באמת קרה ב"פרשת לבון". אבנרי אף חשך את שוד העתיקות של משה דיין כשזה היה עדיין אליל לאומי ועוד פרשות מפרשות שונות.

כבר ב-1949 פתח אבנרי בפעילות למען הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, ויש הרואים בו את אבי "פתרון שתי המדינות", שנהפך לקונסנסוס, תחילה בעולם ואחר כך גם בישראל. הוא היה חלוץ המגעים החשאיים עם אש"ף עוד בשנות ה-70, והכרך השני של זיכרונותיו יוקדש ברובו לפעילות זו.

כיאה למי שהגה ויישם את סיסמת "העולם הזה"- בלי מורא, בלי משוא פנים- אבנרי חושף בספרו גם את עצמו. בכנות נדירה הוא מתאר את שגיאותיו מבלי לחוס על עצמו, כפי שלא חס על כל האישים שפגש בחייו הארוכים. נאמן לדרכו הוא נותר, תמיד, אופטימי.