מתחייבת בנפשי

חויבת של הטקסטים התלמודיים שאני עוסקת בהם. לא רוצה קריאה נחמדה, לא רוצה להציע פרשנות מעניינת, רוצה להיות מעורבת, להתפרץ עם חיי אל תוך הסוגיה התלמודית, לתת לסוגיה התלמודית לפרוץ לחיי. לקחת אחריות- להתחייב...""... בית המדרש אינו מציע שלווה ומחייה של הכאבים, הוא אינו מציע פתרונות. הוא מאפשר ללומדים להביא את מכאוביהם אליו ומציע להם הצעה שאין דומה לה: לאסוף יחד את כאבי הדורות ולאפשר לכל דור וכל יחיד ללטש את כאבי הדור הקודם, ללמוד מהם, להוסיף את כאביו לכאביהם וללדת איתם ומהם שגב ספרותי נדיר. אין זה מקום של פתרון, אבל נדמה לי שזה בהחלט מקום של נחמה. יצירה, גם כשהיא רוויית כאב, היא יצירה. היא לידה חדשה.היא מציעה חיים בתוך חוויית מוות ותחושתה של ערך בדיוק במקום וברגע שהאדם חד שאיבד את ערכו העצמי..."הספר שלפנינו מציע קריאה חדשנית ביצירות תלמודיות ( אגדיות והלכתיות), קריאה המבקש לעיין במקורות באופן תהליכי, קריאה הלוקחת אחריות ומתאמצת למצוא דרכים לפרוץ את הגבולות שבין הטקסט התלמודי לעולמה של המחברת, לעולמם של חבריה וחברותיה שאיתם היא מקיימת בכל פרק מפרקי הספר "חברותא בנפש", ולעולמכם- עולמם של קוראי הספר.קריירה, שלבי מעבר חיים, אהבה, פרידה, מיניות, נשיות, רדיפת שלום והתמודדות עם המוות- לסוגיות הללו מוקדשות שמונה הקריאות שבספר.