שמאן בגבעתיים

אַתְּ זוֹכֶרֶת כְּמוֹ מָה הָיִיתִי?

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת כְּמוֹ מָה אֲנִי.

כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה לְמוּזִיקָה אֲנִי

כְּמוֹ מִנְהָרָה,

מְחַכָּה לַדָּבָר הַבָּא שֶׁיִּכָּנֵס בִּי

וַאֲנִי אֶהֱיֶה פֶּסֶק הַזְּמַן

שֶׁהָעוֹבֵר בּוֹ חַיָּב לְהִסְתַּכֵּל אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ

כִּי הַכֹּל מִסָּבִיב

הוֹפֵךְ פִּתְאוֹם

חשֶׁךְ