על שתי גדות הסואץ

מלחמת יום הכיפורים בחזית התעלה, מצליחת הפתע המצרית, ועד להתאוששות, להעברת המערכה לאדמת מצרים ולהפסקת-האש, על אוגדה שלחמה באותן מערכות. בלשון בהירה של איש מעשה, מתאר ברן בעיקר את נתיב הקרבות של אוגדתו, ואגב כך - גם אל לחימת האוגדות האחרות בחזית. לראשונה מתאר מפקד קרבי בדרג הבכיר את המערכה כפי שראה אותה בשדה, וכמו שראה אותה מנגמ"ש החפ"ק (חבורת הפיקוד הקדמית). בתיאור ממצה ותכליתי הוא מגולל את עלילת המלחמה: האזעקה, הגיוס והמסע המהיר לחזית, הכשלון בהתקפת הנגד ב- 8 לאוקטובר, הבלימה שנגסה באויב ובנתה את הכוח, מערכת הצליחה, הפריצה למרחבי הגדה-המערבית וכיתור ארמיה מצרית. בתיאורו של ברן משתזרים פרקים מעברו בפלמ"ח ובמלחמת העצמאות, ומצמיחת כוח השריון בצה"ל, והתכוננות למבחנים שעמד בהם. הדברים נאמרים גלויות, מכאן - עדות גלויה ומהימנה על העובדות והאירועים. מכאן - עמדתו ודעתו של אלוף על הפולמוסים שהסעירו את הצמרת והיכו הדים בציבור, ב"מלחמת-הגנרלים" (שנכפתה עליו למורת-רוחו). מדברי עדות ומנקיטת עמדות עובר ברן לסיכומו של הדין-והחשבון. ב"השגות וערעורים" הוא עורך את חשבונו שלו ומעלה אל לקחיו - ללוחמי אוגדתו, לחבריו לפיקוד בצבא, ולעם הוא מציג את סיפורו - למען העתיד והמבחנים שעוד נכונו לעם ולצה"ל בימים יבואו, בין מלחמה ובין שלום.