ימי כצל נטוי

על פני השטח היה המסלול רגיל: ילד טוב תל אביב, תלמיד ישיבות נחשבות, שירות באמ"ן בחטיבת מחקר, אספן שטרות ומטבעות, מחנך, ולאחר מכן עיתונאי ב"ישראל היום". אלא שמתחת למרצפות הבית, נעה האדמה. ילדות בצל אב מתעלל ונוטש, רווקות מאוחרת, דיכאון, מחלת הנפש של רעייתו, ומוגבלויות מוּלדוֹת אצל כמה מילדיו.

חומות הבטון של ההדחקה התרסקו בקול רעש אדיר כשבגיל 49 , בעיצומם של סגרי הקורונה, גופו החל לבגוד בו. רעידות, קיפאון והטיה פיזית של הגוף קיבלו את האבחנה חשוכת המרפא: פרקינסון. המחלה גררה את אסף אל תהומות של דיכאון פסיכוטי וניסיון אובדני, אך גם הכריחה אותו להסיר את המסכות.

ימי כצל נטוי, ביטוי טעון מתהילים, נושא בספר זה משמעות מצמררת: הוא מנציח את הדרמה הפיזית של חולה הפרקינסון שגופו נוטה על צדו, ומשקף את תחושות המחבר כמי שצועד בעולם כצל שברירי.

בסגנון פיליטוניסטי, המזכיר לעתים את כתיבתו האירונית של אפרים קישון, אסף גולן מצליח לכתוב על הטרגדיות הגדולות ביותר של חייו בהומור מריר, סאטירי לפרקים.

ממואר אישי על קריסה ושיקום, על אמונה ואובדנה.