לעבור לגור לבד

 

לרוב, כשנער אחרי צבא מושיב את הוריו בסלון ופותח במשפט "אמא ואבא, יש לי משהו לספר לכם...", הדבר נגמר בצעקות וביבבות של ההורים: "ידעתי שזה הולך להגיע!", "אני לא מאמינה! אתה הומו!", "אתה לא תיסע לי לאכול פטריות במזרח, שמעת אותי?!", "רק לא חזרה בתשובה! אלוהים, רק לא זה!" וכו'.

ואז הנער מספר להוריו שהוא עובר דירה. בו ברגע נמחקות כל שנותיו הסוררות והפרועות, והוא הופך במחי דמעה לקדוש מעונה. מעתה והלאה יתייחסו אליו כאל עולל בן ארבע, באהבה יתרה, בהבנה ובתמיכה. ככה זה במשפחה... תחושות מוגברות ומוקצנות אלו ינוצלו על ידי הנער לצורך קבלת ייעוץ והכוונה בעניינים הקשורים ליציאתו מהבית, ענייני היומיום, יחסים שבינו לבינה, או בקיצור — כסף!

כשאני יצאתי מהבית לא ידעתי כל כך מה לעשות. הכול קרה מהר מדי, אבל תודות למשפחה, לחברים ולכדורי הרגעה הצלחתי לבצע את המשימה, לעבור לגור לבד. מהטעויות שלי רק למדתי, אבל עם הזמן עלתה בי ההרגשה שלו רק היה לי איזה מדריך, איזה ספר הוראות שאומר בפשטות מה לעשות ומה לא לעשות (בעיקר מה לא לעשות), הכול היה יכול להיות הרבה יותר ורוד והיו נחסכים לי המון מאמץ, זמן, עצבים וכסף.