מסעו של בנקאי

מי היה אדמונד י. ספרא? להערכתו של נשיא הבנק העולמי לשעבר הוא היה "הבנקאי הגדול בדורו", מייסדם של ארבעה מוסדות פיננסיים חובקי עולם; אחד מנציגיה החדשניים של גלובליזציה פיננסית מזה וחסיד נאמן של מסורת בנקאות העולם הישן מזה; ובד בבד אלופהּ ומגינהּ הגאה של הפזורה היהודית-ספרדית.

אדמונד היה רק בן 15 כשאביו שלח אותו ב-1947 להקים נציגות של העסק המשפחתי במילאנו, איטליה, וכבר מגיל צעיר התבלט כמנהיג בקהילה היהודית של יוצאי סוריה ולבנון, סיפק עזרה אישית, תמך בקהילות שהוקמו בגולה והעמיד בראש מעייניו את הדת ואת מאמציהם של יהודים ממוצא ספרדי לרכוש השכלה בישראל וברחבי העולם.

האימפריה הפיננסית המתקדמת שבנה מבוססת על עקרונות נצחיים: בנקאי חייב להגן על לקוחותיו ולהימנע ממינוף מוגזם ומסיכון מופרז. בעידן של פשיטות רגל ושל מעורבות ממשלתית בפעילות הבנקים, ספרא השיג תשואות מרשימות במיוחד וכמעט שלא סבל מהפסדי אשראי.

במסעו של בנקאי משחזר ההיסטוריון והעיתונאי הכלכלי דניאל גרוס, שמוצא משפחתו, בדומה למשפחת ספרא, מחלבּ שבסוריה, את חייו הציבוריים של אדם פרטי מאוד. גרוס, שקיבל גישה בלעדית לארכיונו האישי של ספרא, מתחקה אחר מסעו המיוחד במינו של הבנקאי מביירות למילאנו, סאו פאולו, ז'נבה וניו יורק, היישר אל פסגת עולם הפיננסים הגלובלי.

חייו והישגיו של אדמונד י. ספרא במאה ה־20 מזמנים לקחים בעבור אלה המבקשים לפלס את דרכם במאה ה־21. ספרא, שהיה דובר שש שפות ובעל חושים כלכליים חדים להערכת שווי, לניהול סיכונים ולמימוש הפוטנציאל האישי, חי בתנועה בלתי פוסקת עד מותו הטרגי ב־1999, אך דרכו המרשימה וניסיונו להפוך את העולם למקום טוב יותר משמשים השראה לדורות רבים אחריו.